סיכום העונה הקודמת:
הטימבר-וולבס פתחו את עונת 2001/2 בסערה, ואחרי 6-0 בפתיחת העונה ו-10 נצחונות ב-12 המשחקים בחודש נובמבר, נראתה כאחת הקבוצות החזקות בליגה כולה. בהנהגת ת´רל בראנדון, שהיה בכושר מצויין, נאבקה מינסוטה עם סן אנטוניו על ראשות בית המיד-ווסט. מינסוטה יצאה לפגרת האול-סטאר עם המקום השני בבית, משחק אחד אחרי הספארס, ועמדה על מאזן מצויין של 39-19 בסוף פברואר, כאשר צ´ונסי בילאפס ממלא את מקומו של בראנדון שקרע רצועה בברכו השמאלית, והעסק עדיין עובד. הדעיכה החלה במרץ. יותר ויותר ניצוצות החלו לעוף מכיוון חדר ההלבשה של הקבוצה, כולל דיבורים על עימותים מילוליים בין גארנט ושרביאק, שקיבל חיזוק משמעותי לאגו עם בחירתו הראשונה לאול-סטאר בינואר. התפוקה של בילאפס החלה לבוא על חשבון חבריו והקבוצה סיימה את העונה עם 14 הפסדים ב-25 המשחקים האחרונים של העונה, והודחה בסוויפ משפיל בידי דאלאס בסיבוב הראשון. היתה זו השנה השישית ברציפות (!) שהקבוצה מודחת בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

פוינט גארד:
העונה של מינסוטה הסתיימה למעשה, פחות או יותר, ברגע בו נקרעה הרצועה האחורית בברכו השמאלית של בראנדון, מתישהו באמצע ינואר. ברנדון, שהיה אחד הפוינט גארדים הטובים בליגה רק לפני שנתיים, היה המנוע של הקבוצה בשנים האחרונות, הקפטן והמנהיג שלה, בין אם על המגרש או מחוצה לו. הוא נאלץ להחמיץ את החלק השני של העונה ובלעדיו, פנתה הקבוצה לצ´ונסי בילאפס, גארד צעיר ומוכשר שאיכזב, יחסית, בעונה שקדמה לכך, למלא את מקומו. בראנדון, אגב, נמצא כעת בתהליכי שיקום ועדיין לא ברור אם יצליח לחזור לכושר סביר או שייאלץ לפרוש מכדורסל. בילאפס, שאמור היה להיות הגארד הראשון מהספסל, הושלך לחמישייה לאחר פציעתו של בראנדון, ועשה עבודה טובה מאד בסך הכל. עם זאת, אני לא חושב שהוא היה מרוצה מהתפקיד שלו על המגרש, ויכול היה לבוא לידי ביטוי בצורה טובה יותר לצד מוביל כדור נוסף או אפילו סקנד גארד מגוון יותר שיעזור לו בניהול המשחק. לצ´ונסי יש פוטנציאל אדיר כסקורר - הוא חודר היטב לסל, מהיר מאד במתפרצת, ויש לו גם קליעה טובה מכל טווח, אך אין לו את ראיית המשחק שקבוצה מחפשת מהרכז שלה, לפחות לא קבוצה עם שאיפות לעבור סיבוב בפלייאוף. לבילאפס יש יכולת מעולה באחד-על-אחד, אך לאחר שעבר את השחקן שלו, יש לו נטייה להיתקע בעמדות מסובכות ולאלץ שחקנים לזריקה לא נוחה. בילאפס הוא לא רכז ראשון בשום אופן, אך הוא עשוי להתאים מאד בתור גארד שלישי, כזה שימלא את הצורך בכל אחת מהעמדות בקו האחורי וייתן נקודות מהירות מהספסל. בילאפס ניצל באחרונה סעיף שחרור (opt-out), והעתיד שלו בקבוצה לא ברור כרגע. וויל אייברי ממכללת דיוק, שהיה בחירה גבוהה ב-99, אמור היה להיות רכז העתיד של מינסוטה אך אחרי שלוש עונות בקבוצה, הבחור הוא אכזבה שקשה אפילו לתאר. ממוצע הדקות שלו ירד וירד מעונה לעונה, והשנה, עם כל ההזדמנויות שבעולם לבסס לעצמו איזהשהו מקום בליגה הזו, הוא נכשל טוטאלית. 9.2 דק´ למשחק בקבוצה ששיחקה רוב העונה ללא רכז טבעי, מה עוד יש לומר? עצם העובדה שהקבוצה הלכה וגירדה מאיפהשהו את רוברט פאק היא החותמת הסופית על כשלון הקבוצה עם השחקן הזה, ואני רואה אותו מחפש בעונה הבאה פרנסה ביבשת אחרת. מישהו זוכר את בובי הארלי? גם הוא שיחק, כזכור, באותה מכללה, וגם הוא עבר את אותה דרך עד אשר הוקא (מלשון להקיא) מהליגה. מוריס אוונס חתם כשחקן חופשי לפני העונה לאחר שפוספס בדראפט, אך גם הוא, בדומה לאייברי, לא הצליח לעמוד בציפיות ולמלא את מקומו של בראנדון. אוונס שותף בעשרה משחקים בלבד, ולא צפוי להמשיך. רוברט פאק הוותיק הוחתם במרץ על חוזה לעשרה ימים לאחר האכזבה של הצוות המקצועי מהרכזים המחליפים שלהם - גם אייברי וגם אוונס, ונשאר עד לסיום העונה. פאק נתן עונות מצויינות בוושינגטון ודנבר והיה בטוח שלא יזכה להזדמנות נוספת בnba. הוא בן 33, ובתור שחקן שתמיד ביסס את משחקו על יכולות אתלטיות נדירות (עוד מישהו זוכר את הדאנק ההוא מול יוטה בפלייאוף 94´?), לא נשאר לו כמעט מה להציע פרט לניסיון ואופי אגרסיבי בהגנה. אני חושב שאפילו הוא הופתע למצוא עצמו בתור רכז שני בnba, וגם הוא, בכל מקרה, לא ימשיך.

סקנד גארד:
וואלי שרביאק עלה בחמישייה בכל משחק ועשה צעד גדול בדרך לשורה הראשונה של השחקנים בליגה. וואלי השתפר בהדרגה בכל אחת מהעונות שלו והעונה אפילו נבחר לאול-סטאר, בחירה שהיתה תמוהה בעיני אבל אי אפשר לומר שלא הגיעה לו. כשחקן, לוואלי יש הכל - הוא סקורר ענק שמסוגל לקלוע מכל פינה וליצור לעצמו מצבי קליעה ואפילו ההגנה, שנחשבה לחלק חלש במשחק שלו כאשר הגיע לראשונה לליגה, השתפרה מספיק כדי לא להחשב לחולשה. הבעיה אצלו אחרת והיא, איך אנסח זאת בעדינות... שאף אחד לא ממש אוהב אותו. שרביאק שייך לאותם ´זאבים בודדים´, אלה שחושבים שמגיע להם הכל ושהם יותר טובים מכולם. בספורט המקצועני זה לא בהכרח מתפרש כחולשה כיוון שדווקא תכונה זו, לדעתי, הופכת את וואלי לשחקן כל כך תחרותי. ביירון סקוט היה כזה, קרל מאלון כזה, גם ג´ורדן. וכשאני חושב על זה, אני חושב שאפילו בקווין מק´הייל יש את זה. במרקם החברתי בקבוצה, כולם מכבדים ומעריכים, אף אחד לא ירים טלפון להזמין לארוחת ערב. מה לעשות. בכל זאת, וואלי הוא אחת מאבני היסוד של הקבוצה והוא מסיים חוזה בקיץ הבא. בקבוצה כבר לחוצים לסגור איתו על הארכה וייאלצו כנראה להיפרד מהסכום המקסימלי האפשרי עבור הארכה - 83.6 מליון דולר לשש שנים. צפו לחתימה על חוזה חדש כבר במהלך החודש הקרוב. אנת´וני פילר, מחליפו של שרביאק לאורך כל העונה, סיים ארבע שנים טובות במינסוטה, והיה העונה אחד הגארדים המחליפים היציבים בליגה. פילר נותן קצת מכל דבר, כאשר אין ממש תחום שאפשר לכנות אצלו ´חלש´. הוא שחקן חופשי לאחר שסיים חוזה לשש שנים, ולמרות שהטי-וולבס ישמחו מאד להחתימו על חוזה חדש, העתיד שלו בקבוצה מוטל בספק ותלוי במשתנים נוספים. פליפה לופז, אגדת פלייגראונד בניו יורק והשחקן הדומיניקני הראשון בתולדות הnba, ממשיך לעונה שניה בקבוצה. לופז הוא אחד האתלטים הטובים בליגה אך אחרי ארבע עונות, כנראה שפשוט אין לו מספיק כדורסל כדי להיות שחקן nba. הקליעה שלו חלשה אבל זה מילא, לאיש אין יסודות, ההגנה שלו איומה, וכל מהלך שני שלו על המגרש זה טעות. עם זאת, יכולת אתלטית כזו לא מוצאים כל יום וזו הסיבה שהוא ממשיך (וימשיך, כנראה) לקבל הזדמנויות.
סמול פורוורד:
מי פה 3 ומי 4, לא כל כך ברור בקבוצה הזו אבל כל עוד קווין גארנט הוא אחד מהשניים, זה גם לא כל כך משנה. הרב-גוניות של גארנט והיכולות המגוונות שלו בשני צידי המגרש הובילו את הצוות המקצועי להקיף אותו בפורוורדים שישלימו אותו בתכונות הכדורסל, ולא בהכרח בעמדה זו או אחרת. אני בכל אופן מעדיף להתייחס לגארנט כסמול פורוורד, ולמרות שיהיו כאלה שיחלקו עליי בנקודה הזאת, אתייחס אליו ככזה. למי שיש בעיות עם זה, שיכתוב ניתוח בעצמו . גארנט סיים עוד עונה טובה עם טעם רע מאד בפה. כישלון הקבוצה בפלייאוף הובילו לחיצי הביקורת להישלח דווקא לכיוונו, ולראשונה בקריירה שלו, נתקל גארנט בביקורת שכיסחה אותו גם בתקשורת המקומית. הכל מוצדק, כמובן. בגיל 26, ואחרי שבע עונות בליגה, אין מנוס מלהסיק שקיימת איזושהי בעיה עם השחקן הזה. לרבים קשה אולי לשים את האצבע איפה הבעיה בדיוק נמצאת, אבל אני אנסה בכל זאת. מוטיבציה! לאיש אין מוטיבציה, אין לו את הדחף התחרותי הזה להשתלט על משחקים או לנצל את מקסימום הפוטנציאל שלו על מנת להיות הכי טוב שיש, לפחות לא מוטיבציה ברמה של שחקנים גדולים אחרים. כשאני חושב על זה, אפילו לא מוטיבציה ברמה של שרביאק. כבר שלוש או ארבע עונות שהמשחק שלו נשאר בערך אותו דבר, ולמרות שהעונה רשם שיאי קריירה בריבאונדים, אסיסטים ואחוזי קליעה מהעונשין, גארנט נמצא בשלב ובגיל בו ההתקדמות במשחק שלו צריכה להיות יותר קיצונית. אולי היה זה החוזה הענק שעשה לו את זה, אולי זה פשוט האופי שלו, אין לי מושג. מה שאני כן בטוח לגביו, זה שלגארנט יש את הפוטנציאל להיות השחקן מס´ 1 בליגה, מספר א-ח-ד, ואין שום סימן שמראה שהיום הזה מתקרב. במקום ממוצע של 30 נק´ למשחק הוא ממשיך לדשדש בסביבות ה21-22, ולמרות שאני האחרון שיגיד שנקודות או מספרים זה הכל בכדורסל, גארנט צריך להבין שלפני שהוא דואג לעשות את חבריו טובים יותר, הוא צריך קודם כל לדאוג להפוך את עצמו לשחקן הטוב ביותר שהוא יכול להיות. כך או כך, גארנט הוא אחד מ5-6 השחקנים הטובים בעולם ואחד הפורוורדים הטובים בליגה כיום ולמרות שחוזהו מסתיים רק עוד שנתיים, הקבוצה צריכה להתחיל לחשוב על הארכה בהקדם האפשרי. מאחוריו, קרוב סם מיטצ´ל לסיומה של קריירה יפה. מיטצ´ל בן ה-39 הוא השחקן האחרון שנותר מהקבוצה של 89´, ולמרות שביקר בדרך גם באינדיאנה לכמה עונות, הוא השחקן הראשון בתולדות המועדון הצעיר הזה שראוי לראות את מס´ חולצתו תלוי על תקרת האולם. הוא לא הודיע עדיין על פרישה וקיים סיכוי שידחה את החגיגות בשנה, אך אם יחליט לתלות את הנעליים הקיץ, לא יעבור זמן רב לפני שיזכה לכבוד שכל כך מגיע לו. למען האמת, אם נחזור לכדורסל, מיטצ´ל הוא יותר פאוור פורוורד מאשר סמול פורוורד, אך כמו בכל שלבי הקריירה שלו, הוא עושה מה שנדרש ממנו על הצד הטוב ביותר בלי להוציא מילה. גארי טרנט וג´ו סמית´, שני פורוורדים גדולים, שיחקו פה ושם גם בעמדה מס´ 3, כמו גם שרביאק, בהרכבים מסויימים (בעיקר בתחילת העונה, כאשר היה בראנדון בסביבה).

פאוור פורוורד:
הפותח בעמדה 4 לאורך רוב העונה היה ג´ו סמית´, שעלה בחמישייה ב-63 מ-72 המשחקים בהם שותף. סמית´, זה כבר ברור, כבר לא יעמוד לעולם בציפיות שגוררת הבחירה מס´ 1 בדראפט, אך למרות שהוא תמיד נחשב לשחקן קצת שנוי במחלוקת, אני דווקא מעריך אותו מאד כאחד משחקני ההגנה הטובים והחכמים בליגה. הוא עובד קשה, לא מחפש להרשים אף אחד, ולפחות בכל הנוגע לסחיטת עבירות תוקף, האיש הוא הטוב ביותר. הוא יכול לשחק בכל אחת העמדות בקו הקידמי, לעשות את העבודה השחורה בהגנה ולתרום קצת בכל דבר בהתקפה, בייחוד בריבאונד. הוא חתום עד 2007, ולמרות שביקוש דווקא עשוי להיות, אני חושב שלהנהלת הקבוצה יש מחוייבות בלתי כתובה כלפיו, לאחר החוזה הלא חוקי שנחתם בין הצדדים לפני שלוש שנים, ופגע קשות במוניטין של סמית´ בעיני אוהדים ואנשי מקצוע ברחבי הליגה. גארי טרנט, שקיבל הרבה דקות משחק בעיקר בחלק הראשון של העונה, הוא עוד שחקן שנודע יותר בשל המוניטין מאשר בשל יכולתו על המגרש. טרנט היה כוכב ענק במכללת אוהיו, שם קיבל את הכינוי ´shaq of the m.a.c´, השאק של ליגת ´מאק´ (מיד-אמריקן-קונפרנס). הוא שיחק בפורטלנד ובדאלאס, ולא עשה מספיק עם ההזדמנות שקיבל העונה במינסוטה. הוא שחקן חופשי שעשוי לקבל חוזה לשנה נוספת. מארק ג´קסון, שהגיע באמצע העונה מגולדן סטייט בתמורה לדין גארט, הוא דוגמא נדירה לשחקן שהחל לאכזב דווקא ברגע שעזב את הוואריורס. ג´קסון היה אחד הרוקים הטובים בליגה בשנה שעברה, אחרי שלוש שנים בטורקיה וספרד, ונוסה במינסוטה גם כפורוורד וגם כסנטר. ג´קסון הוא גבוה פיזי עם יד מצויינת מבחוץ, אך הוא איטי מדי בהגנה ולא מהווה שום נוכחות מתחת לסל, לא בחסימות ולא בריבאונד. הוא חתם רק לפני שנה על הארכה לשש שנים בגולדן סטייט, כך שמינסוטה תקועים גם איתו עד 2007. לורן וודס, הבחירה השנייה של מינסוטה בדראפט 2001, סיים אמנם קריירה מלאה במכללה (הוא שיחק שנתיים בווייק-פורסט ושנתיים באריזונה), אך התברר כשחקן שאינו מוכן פיזית לnba. האיש הוא אחד האתלטים העלובים שהגיעו לאחרונה לליגה, ואין לו מספיק כישורים טכניים על מנת לחפות על כך, לפחות לא בשלב זה. וודס שחקן חופשי, שצריך להכנס לתכנית בניית גוף ולעבוד על עצמו קצת. גם אם את הפירות תקטוף קבוצה אחרת, זה ישתלם.

סנטר:
ראשו נסטרוביץ´ הסלובני היה הסנטר היחיד של הקבוצה העונה, ועלה בחמישייה בכל משחק. נסטרוביץ´ לא התפתח בדיוק בצורה או בקצב שציפו ממנו אך צריך לקבל עוד זמן כדי להבשיל ולהתחזק פיזית, מה שבדרך כלל לוקח זמן עם סנטרים אירופאים. הוא שחקן חופשי הקיץ, ובמצב הסנטרים בשוק, הקבוצה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר עליו. מאחוריו, פרט לגארט שהועבר לגולדן סטייט, קיבלו דקות וודס, סמית´ וג´קסון, כאשר אפילו גארנט תופקד לעתים כסנטר בהרכבים נמוכים לצד שני פורוורדים, או בחמישיות נמוכות עם שרביאק בעמדה 3 ובילאפס כסקנד גארד.

מאמן:
פליפ סונדרס, שנכנס לעונתו השמינית בקבוצה ומחזיק גם בתפקיד הג´נרל-מנג´ר, נכנס לתפקיד ב-94 ללא ניסיון כמעט. הוא אימן ארבע שנים במכללה נידחת, ושבע שנים בcba. העבודה שלו במינסוטה לאורך השנים היתה מצויינת, אין מה לומר, והחלק שלו בהפיכת המועדון לאחד הבכירים באיזור המערבי בכל עונה כמעט הוא גדול מאד. ועם זאת, אני רואה בעיה מסויימת במאמן צעיר שמחזיק גם בתפקיד הבכיר ביותר בדרג המקצועי שמעליו ומהווה, במילים אחרות, את הבוס של עצמו. האם הוא אובייקטיבי מספיק כדי להבין שהקבוצה צריכה מאמן חדש? ואם כן, האם יואיל ולפנות את הכיסא למרות הנזק הכספי לחשבון הבנק? לי נראה שאם כן, היה הצעד המתבקש הזה מתבצע מזמן. סונדרס הוא מאמן קשוח ואסרטיבי, איש הגנה שפיתח מערכת יחסים קרובה עם קוין גארנט, אבל אין לו את הכריזמה והגישה התחרותית שתשכנע את השחקנים שלו להתיישר על אותו קו ולתת את כל מה שיש להם בשבילו, בדומה לפט ריילי למשל, או גרג פופוביץ´, שני מאמנים שמחזיקים כמוהו בשני תפקידים מקבילים – במיאמי ובסן אנטוניו. שש שנים רצופות של הדחות בסיבוב הראשון מרמזות שאולי הבעיה עמוקה יותר מאשר חומר השחקנים, ובין אם זו אשמתו של סונדרס או לא, דבר אחד בטוח - בסיטואציה אחרת היה המאמן משלם את המחיר מזמן. קווין מק´הייל, ששימש כסגנו של סונדרס בעונת 94/5 ומאז מוגדר תפקידו כסגן נשיא לתחומים מקצועיים, ממונה במידה רבה על קבלת ההחלטות בכל הנוגע לטריידים ובחירות דראפט. משום מה, גם העבודה שלו לא כל כך מרשימה אותי.

הבהרה קטנה: אני לא מתיימר להכיר אישית את סונדרס או את מק´הייל, אבל אחרי אינספור מאמרים, דעות וראיונות שקראתי במהלך השנים, מצד אנשי מקצוע ושחקנים, אני חושב שיש לי מספיק על מה לבסס את הדעה שלי. ועדיין, לא לשכוח, זו רק דעה.

דראפט:
בדראפט האחרון, בדיוק כמו בשנה שעברה ובשנה שלפניה, לא היתה למינסוטה אף בחירה בסיבוב הראשון, לאחר שוויתרו על הבחירות כחלק מהעיסקאות שהביאו את סטפון מארברי וצ´ונסי בילאפס. בסיבוב השני, עם הבחירה ה-52, הלכה מינסוטה על מרקוס טיילור ממישיגן סטייט (1.90 מ´), גארד ששיחק בשתי עמדות הקו האחורי במכללה, אך ייאלץ להתאים עצמו לעמדה מס´ 1 בnba, בשל מימדי גופו. טיילור הוא סקורר בגוף של רכז, מפציץ עם טווח קליעה מצויין אך נטייה לאיבודי כדור והחלטות לא נכונות. לי הוא מזכיר במשהו את מוריס אוונס, שאיכזב במינסוטה השנה, עוד מימיו במכללת טקסס. טיילור צריך היה כנראה להישאר לעונה נוספת במכללה, אבל במקום, הוא מוצא עצמו כרגע כפוינט גארד היחיד שבטוח בסגל של מינסוטה לעונה הבאה. במבט על יבול הקבוצה בשנים האחרונות, הרי ששרביאק הוא היחיד בעשור האחרון שנבחר בדראפט ועדיין משרת את הקבוצה, פרט לגארנט שנבחר ב-95. תמורת ריי אלן שעבר למילווקי קיבלו הטימבר-וולבס את סטפון מארברי וההמשך ידוע, וויל אייברי היה כמובן טעות קולוסאלית, כמו גם פול גרנט, סנטר מווינסקונסין שנבחר ב-97 ומיצה את הקריירה המקצוענית אחרי 6 משחקים במילווקי.

צפי לעונה הבאה:
בעמדת הרכז, אין כרגע למינסוטה שום דבר בטוח. נאדה. ת´רל בראנדון בספק לעונה הבאה וגם אם יחזור לא יוכל כנראה לעמוד בעומס של שחקן חמישייה על בסיס קבוע, וצ´ונסי בילאפס, גם במידה ויישאר, כנראה לא יתבקש להוביל את הקבוצה כרכז ראשון אלא יתופקד כשחקן שישי. אייברי, אוונס ופאק ישוחררו שלושתם. על רכז דומיננטי אין מה לדבר, מינסוטה תסתפק כרגע בכל מי שמסוגל להוביל כדור ולשמור על רכזים יריבים. בשוק החופשי ישנם כמה פוינט גארדים סבירים, וגם טרייד בא בחשבון. במידה ובראנדון יהיה כשיר, דרוש רכז נוסף, ובמידה והוא לא יהיה, דרושים אפילו שניים. הרוקי טיילור צפוי לקבל יותר דקות מאשר חלם בשנתו הראשונה, אבל לי יש הרגשה שהבחור הזה לא ממש מוכן לnba כרגע, ולבקש ממנו להיות שחקן רוטציה יהיה קצת גדול עליו בשלב הזה. וואלי שרביאק, שיקבל את החוזה הגדול שלו, צפוי להמשיך בקו העלייה אך על מנת לשמור על אווירה תקינה וחיובית בקבוצה הוא צריך להבין אחת ולתמיד שהקבוצה הזו היא הקבוצה של גארנט, חד וחלק. צ´ונסי בילאפס, כרגע, הוא שחקן חופשי ולגביו קשה להעריך. הוא רוצה להיות שחקן מוביל ולמרות העונה הטובה שלו, פליפ סונדרס ישאף להביאו מהספסל. לא מעט קבוצות הביעו התעניינות בשחקן הזה, והסיכויים שלו להשאר, הייתי אומר, הם בערך 50-50, אבל זה עשוי להשתנות לכאן או לכאן. גם אנת´וני פילר ראוי לחוזה חדש, אבל החתמתו מחדש תלויה קודם כל בעתידו של בילאפס. אם צ´ונסי ממשיך ועמדת הרכז תחוזק, אין שום צורך להציע חוזה גם לפילר, אך במידה וצ´ונסי לא יחזור, הרי שפילר הופך לאופציה חיונית לקו האחורי. פליפה לופז חתום לעונה נוספת, וסונדרס ימשיך בקו של השנה האחרונה - לנסות להריץ אותו על תקן ´סטופר´ לדקות מעטות, על מנת שישקיע את כל האנרגיה והיכולות שלו בהגנה. בקו הקידמי, גארנט-את-סמית´ הם צמד מצויין שימשיך כנראה לרוץ עונה נוספת, אלא אם תעלה אפשרות להשיג סמול פורוורד טבעי שיסיט את גארנט באופן סופי לעמדת הפאוור פורוורד (וויתור על סמית´ עשוי להיות רעיון לא רע אך גם לא סביר, בשל הסיבה שציינתי לגביו), ונסטרוביץ´, שצריך לקבל חוזה חדש, הוא עדיין הסנטר הפותח. עם זאת הספסל, אחרי האכזבה מוודס וג´קסון, העונה המאכזבת של טרנט והפרישה הצפויה של מיטצ´ל, צריך אוברול כללי – מסווינג-מן אתלטי לעמדה 3, דרך חיזוק נושא הריבאונד מהספסל, ועד סנטר נוסף שייתן גוף לצידו של נסטרוביץ´.

מהלכים לביצוע בפגרה:
בפני הטימבר-וולבס, שלא התחזקו בכשרונות טריים מזה יותר מדי זמן, עומדים מספר מהלכים שיהיו קריטיים מאד לעתיד הקבוצה, והפעם, לא מדובר רק על מהלכים עיסקיים, העברות או החתמות. הטימבר-וולבס זקוקים למראה חדש, מכמה בחינות, ובפניהם הרבה עבודה בקיץ – חיפוש שחקנים חופשיים, העברה או שתיים, חידוש חוזים קיימים ואפילו עבודה פסיכולוגית. הצעד הראשון, לדעתי, צריך להיות שינוי בעמדת המאמן, אך אני לא רואה את זה קורה בטווח הקרוב אז את זה נעזוב. גארנט, שהוא כמובן הבסיס, הוא היחיד מבין שחקני הסגל שחתום בקבוצה ומקומו מובטח לעונה הבאה. שרביאק, בילאפס ונסטרוביץ´ הם שחקנים חופשיים שהקבוצה צריכה לעשות כל מאמץ להחתים מחדש, וסמית´ וג´קסון, עוד שני שחקנים מרכזיים, שחתומים לטווח ארוך, לגביהם יש על מה לדבר. הרבה כאבי ראש. אז בקיצור, המהלכים הדרושים הם כאלה:

1. להשיג רכז פותח לעונה הבאה, בעיה שקיימת אצל קבוצות רבות ובוערת אצל מינסוטה יותר מאשר אצל רובן. יש אפשרות לחפש מציאות בשוק החופשי ולקוות לטוב, או לנסות להרים עיסקה שתשלח אחד משחקניה למקום אחר, למשל...צ´ונסי בילאפס, מהלך שנראה לי הגיוני ומשתלם לכל הצדדים. במסגרת הסכמי השכר יכולה הרי מינסוטה להציע לבילאפס חוזה גבוה יותר מאשר יכולה כל קבוצה אחרת להציע לו, אז אם יש קבוצה שכל כך רוצה אותו, למה לא להחתים את בילאפס ולהעביר אותו מיד, בצירוף שחקן נוסף במידת הצורך, נניח ג´קסון, בתמורה לפוינט גארד אחר? בכל מקרה, גם אם בילאפס נשאר, בעיית הרכז עדיין קיימת.

2. להחתים את וואלי שרביאק על חוזה ארוך טווח, ומיד. בעדיפות נמוכה מעט יותר אבל בכל זאת חיונית, להחתים גם את נסטרוביץ´ על חוזה ארוך, משהו כמו 30 מליון דולר לשש שנים. בין אם ישאר בחמישייה בשנים הקרובות או לא, סנטר אמיתי קשה מאד להשיג, אפילו בתור מחליף.

3. מהלכים בשוק החופשי: לחפש שני שחקנים - סמול פורוורד אתלטי למטרות הגנה בעמדה 2/3, וסנטר מחליף שיוכל לשחק גם כפורוורד. באשר לסמול פורוורד, הרי לא גארנט ולא סמית´ מסוגלים להתמודד בצורה טובה עם פורוורדים מהירים, ושרביאק, אפילו שהשתפר, הוא לא בדיוק דאג כריסטי בהגנה. לגבי הסנטר המחליף, הרי שהקו הקידמי כולו, לאחר עזיבה צפויה של רוב המחליפים בעונה האחרונה, נותר מדולדל, יחסית. עם קצת מזל, השוק החופשי עשוי לפתור את שתי הבעיות האלה, אך נאיבי לחשוב שזה יקרה בו זמנית. בנוגע לשחקנים החופשיים האחרים - את וודס, אייברי, פאק ואוונס אין טעם להשאיר. את טרנט ניתן לשמור, במידה ולא יימצאו מחליפים ראויים נוספים לבעיית העומק בקו הקידמי (וזה בנוסף על הסנטר המחליף הדרוש, ולא במקומו), ואת מיטצ´ל כדאי בכל מקרה לעשות מאמץ להשאיר לעוד עונה אחת, אפילו שדקות הוא לא יראה. הסיכוי קלוש, אבל כדאי. באשר להחלטה לגבי פילר, אותה יש לקבל בהתאם להתקדמות בהרכבת הקו האחורי. אני חושב שחבל יהיה לוותר עליו, אך אני רואה אותו נשאר רק במידה ובילאפס עוזב.

4. לנסות לשפר את האווירה בקבוצה ולהכניס קצת יותר אופי ובגרות. האווירה העכורה בקבוצה בשנתיים האחרונות נובעת, ככל הנראה, מהמתח בין גארנט לשרביאק שרק הולך ומתגבר ככל שעושה שרביאק עוד צעדים בדרך למעלה. אני חושב שלקבוצה יש בעיית מנהיגות, ופרישה של סם מיטצ´ל, אביו הרוחני של גארנט מאז הגיע לליגה, תחריף מאד את הבעיה הזו, שלא לדבר על בראנדון, במידה ויפרוש. בכל הנוגע לגארנט, לאיש יש הרבה מה להוכיח והוא רוצה לראות את הקבוצה נותנת לו גב מול שרביאק, ומבהירה לכולם שהקבוצה הזו היא שלו ולא של אף אחד אחר. אחרי הכל, קשה לי להאמין שאפילו וואלי, עמוק בפנים, חושב אחרת, מה גם שמבחינה עסקית, אתה לא נותן לשחקן 121 מליון דולר ולא נותן לו את הקבוצה לידיים. צ´ונסי בילאפס, במידה ויעזוב, ייאלץ את גארנט להיפרד מהחבר הטוב ביותר שלו בקבוצה, מה שלא יוסיף למצב הרוח שלו ולהרגשה הכללית.

תחזית לעתיד:
אפילו עכשיו, לפני ביצוע שינויים כלשהם, למינסוטה יש מספיק כשרון על מנת להיות קבוצת פלייאוף מינימלית גם בעונה הבאה, ובהרכב הנוכחי, עם מוביל כדור סביר, 48 נצחונות בעונה הם בהחלט מטרה לגיטימית. גארנט ושרביאק הם אחד הצמדים הקטלניים בליגה, בילאפס וסמית´ הם שחקני nba טובים, ונסטרוביץ´ הוא עדיין פתרון לא רע לעמדה 5. מה שכן, סיבוב ראשון בפלייאוף כבר לא מספק אף אחד, לא אחרי שישה ביקורים רצופים, וההרגשה שלי לגבי הקבוצה היא שהשלד הנוכחי לא יספיק להרבה יותר מזה כל עוד לא יגיע שינוי מנטלי בגישה של שני אנשים - קווין גארנט ופליפ סונדרס. בעונה הסדירה מנצחים עם כישרון, בפלייאוף מנצחים עם לב, ועד שהעובדה הזו לא תחלחל עד לאחרון השחקנים, לא יעזור גם הרכז הטוב ביותר או כל שחקן אחר שיסתום את החורים המקצועיים. אם להמר, הייתי אומר שגארנט ושרביאק יצליחו ליישב את המחלוקות ביניהם, ועוד שנת ניסיון ביחד תעשה רק טוב לקבוצה. בהנחה ובעיית הרכז תיפתר, הרוחות קצת יירגעו ותימצא היציבות בקו הקידמי ובספסל, הטימבר-וולבס יהיו שוב קבוצה של 50 נצחונות לפחות, מה שאומר מקום רביעי-חמישי באיזור המערבי החזק. על יותר מזה מוקדם לדבר.