פיל ג'קסון- האיש והאגדה- קורות חיים  

ההישגים של פיל ג'קסון ידועים לכל. הידע שלו בכדורסל הוא אופטימלי. היכולת לדרבן שחקנים היא פנומנלית. השקט והבטחון העצמי משתווים לבודהא. אבל יותר מכל ג'קסון הוא בראש ובראשונה אדם שמסוגל להתאים את עצמו למצבים שונים בצורה הטובה ביותר. בשנות החמישים, כילד, הוא חי לפי דרישות הוריו (שהיו פוליטיקאים מקומיים). בקולג' הוא הלך בדרך רוחנית שעזרה לו להצליח הן בחיים והן בכיתה. כשחקן כדורסל בשנות השבעים הוא הסתגל לסגנון המשחק היוצא מהכלל קבוצתי של הניקס. כמאמן בשנות השמונים, התשעים והאלפיים הוא הסתגל לקבוצה יוצאת דופן- שיקאגו- קבוצה עם סופרסטאר אחד יחיד, ואחד עשר שחקנים שרק ה' יודע איך הם מצאו את מקומם בליגה הטובה העולם. הוא הסתגל לקבוצה והפך אותה על פנייה- מקבוצה שבנוייה על אלוהים יחיד לקבוצת ווינרים בעלת שחקנים חשובים נוספים פרט למייק. והיום הוא הוכיח שהוא יכול להסתגל גם לכרוניקה של קבוצה הבנוייה על סנטר דומיננטי אחד, ושחקן נוסף שחושב שבעצם הוא החשוב ביותר, ללמד אותם לחיות ולאהוב אחד את השני (ממש חי זאב עם כבש .. ) ולקחת גם אם קבוצה כזאת אליפות.

אבל חרף כל השינויים שהוא עבר בהסתגלות ממצב למצב, ג'קסון היה ונשאר אדם דומה-- מרוכז בעצמו, בעל ביטחון ומשמעת עצמית, ומעל הכל הוא היה ונשאר עקבי. איכויות פנימיות אלה עזרו לפיל להיות המאמן הגדול שהו. הגדולה שלו היא שהוא לא "מפנק" את שחקניו יתר על המידה, אך לא משליט משמעת צבאית בקבוצות. במקום זה, הנוסחה המנצחת שלו  היא לתת לשחקנים ללמוד בעצמם איך להצליח, וללמוד את המבנה הקבוצתי הנכון שיביא ל --קבוצה--  את הנצחון.
               
ג'קסון עשה והצליח לעשות מה שמאמנים אחרים ניסו לעשות, אך לא הצליחו-- לבנות קבוצה מנצחת שבנויה על שחקן ענק אחד. בעזרת עוזרו הנאמן, אנציקלופדיית המשחק, ואבי התקפת המשולש, ג'קסון ייצר איחוד של אסטרטגיות (גם בהגנה, וגם בהתקפה) שעשו את הלא ייאמן-- לשפר את היכולת של ג'ורדן ( על ידי כך שג'ורדן הפך את השחקנים לידו לטובים יותר). הוא בנה קבוצה תחרותית (בשיקאגו), אם מספר גדול של שחקנים ברמה סבירה (אך לא גבוהה במיוחד), והוא סבר שכך יהייה קשה יותר לעצור את הקבוצה, והוא צדק. אומנם המספרים של ג'ורדן ירדו דראסטית, אך הביצועים הכלליים שלו עלו, והוא הפך לאפקטיבי ביותר על ידי כך שהוא מסר יותר בדאבל(וטריפל) טים, והקבוצה קלעה יותר ויותר בעזרת שוטרים מצויינים (הרפר, פיפן וקר).

אחרי שפיל ג'קסון סיים את מלאכתו בשיקאגו, הוא בא לבירת השואו טיים הרדומה. הוא שיכנע את הסופרסטר התורן שלו, שאק, שיש לו את הנוסחה שסוף סוף תקשט את האצבע הענקית של שאקיל  בטבעת ראוייה.

ג'קסון בילה 11 שנים מ13 שנות קריירה בניקס. יחד עם כוכבי על כמו וולט פרייז'ר, "בלק ג'יזס" ארל מונרו וביל ברדלי, ניו יורק לקחה שתי אליפויות - לא בעזרת אינדיווידואלים, אלא על ידי מיצוי הפוטנציאל הקולקטיבי של הקבוצה.

ג'קסון לא היה שוטר (מלשון קלע)  גדול. הוא למד בקריירה שלו את חשיבותו של כל שחקן בקבוצה, ואיך יתר תלותיות  בשחקן אחד יכולה לגרום לנפילת קבוצה. למרות אי היותו מוכשר במיוחד, ומגבלה די גדולה בתנועה  במגרש, הוא ניצל את יכולתיו עד המקסימום האפשרי, ולמד להפיק את הטוב ביותר מהכל. כמו כן בדרך להיותו מאמן על הוא למד ניסיון חשוב בCBA ובשנות היותו עוזר מאמנו של דאג קולינס בבולס.

ג'קסון שיחק (ולמד) במכללת צפון דאקוטה. הוא היה גבוהה ורזה מאוד, אך ניצל בצורה הטובה ביותר כל ס"מ בגופו. הוא היה אגרסיבי בהגנה, הלך לכל כדור אבוד והיתה לו זריקת הוק (וו) קטלנית שהפכה אותה לסקורר (במכללות).

הוא נבחר בדרפט 67 בסיבוב השני (בחירה 17), אך הוא נפצע ופיספס את עונת האליפות הראשונה של הניקס בשנת 70. אם זאת באליפות השנייה בשנת 74 הוא היה צלע מרכזית. הוא לא היה קלע גדול, אך בעזרת סגנון יוצא מהכלל שונה בהגנה ובריבאונד הוא בילבל את יריביו ובכך הפך לשחקן טוב יותר. הוא במהרה הפך לחביב הקהל בגארדן-- בעזרת הנשמה (וכמו שצויין- הוא הלך לכל כדור אבוד ונלחם עבורו). כמו כן אנשים אהבו את זה שהוא ממש נסע באופניים לכל משחק, שמר על תסרוקת מוזרה, ולא זנח את האמונות המוזרות (אך חביבות) מאוד שלו למרות המעמד. בשנת 78 הוא הפך לעוזר מאמן- שחקן בנטס, ופרש בשנת 80 עם ממוצע קריירה של 7 נק' ו4 ריב' במעל 800 משחקים.

אחרי שנת חופש ג'קסון חזר לניו ג'רזי, אך הפעם כפרשן טלוויזיה. אבל הוא עזב והלך לאמן ב CBA את קבוצת "אלבאני פאטרונס", ולקח איתם אליפות, יחד אם תואר מאמן השנה ! 

בשנת 87 נחת ג'קסון בשיקאגו, אך כעוזר מאמן בלבד לדאג קולינס. שיקאגו של אז הייתה 100% ג'ורדן, ואף אחד אחר. באותם שנים מייקל זכה בשבעה תארי מלך סלי הליגה ברציפות, אם ממצועים מדהימים של מעל 30 נק' למשחק, אך שיקאגו לא הייתה בפלייאוף-- כן כן-- מייק לא הצליח לקחת אותם לפלייאוף, והם היו בקושי קבוצת 50% !

השינוי בא בדצמבר 88. היה זה משחק טיפוסי, הבולס היה במינוס 14 נק' וקולינס זעם. אבל רצה ה' והשופט הרחיק את קולינס מהמגרש לאלתר. ג'קסון תפס פיקוד, ובמשפט אחד שינה את עולמה של שיקאגו- "רק לכו ושחקו את המשחק, לא יותר מזה", הוא אמר. הבולס ניצחו. השחקנים אמרו אחרי המשחק שהם רוצים שפיל יאמן אותם. ב88 לשם שינוי הגיעו הבולס לפלייאוף, לגמר המזרח, אך הבד בויס של דטרויט- אייזאה תומאס וג'ו דומאס העיפו אותם. אבל קולינס אף מהקבוצה ופיל מונה למאמן, אחרי לחץ השחקנים.

ג'קסון שינה את המשחק של שיקאגו במהרה. בהגנה הוא הורה למייקל וסקוטי ללחוץ ללא הפסקה, לעשות מלכודות בהגנה ודאבל טים מתמשך. בהתקפה הוא יצר מהלכים שיבודדו את ג'ורדן לאחד על אחד (וכולם יודעים מה קורה אז .. ) כמו כן הוא לימד את השחקנים את התקפת המשולש, ופוסט אפים קטלניים שייצרו כל הזמן מהלכי קליעה לקבוצה. ברגע שהקבוצה הפנימה את השינויים, ההמשך ידוע.

בשנת 91 הממוצעים של ג'ורדן יירדו, אך שיקאגו הפכה לקבוצה מדהימה. מאזן 61-21 מדהים, ותואר אליפות ראשון בהיסטורייה של הבולס, אחרי שבגמר הם היכו ב(כן, כן)לייקרס 4-1. גם ב92 שיקאגו לקחו אליפות. בשנת 93, עם ספסל אפסי, פציעות חוזרות ונשנות הבולס עדיין לקחו אליפות וביססו את מעמדן כאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריית המשחק.

אבל אחרי הטרי פיט של הבולס ג'ורדן הכה את העולם בתדהמה-- דאנקים קטנים עליו, הוא הולך לחבוט הוממרים, כאתגר הבא. בינתיים, כנגד כל הציפיות, ג'קסון ניצח אם הקבוצה נטולת האוויר של שיקאגו ב55 משחקי ליגה !! אבל זה לא הספיק ליותר מחצי גמר איזורי בפלייאוף. גם ב95 הוא הגיע לאותו מעמד, אחרי שמייקל הבין שלחבוט זה יותר קשה מלזרוק, וחזר עם הזנב מקופל, וחולצה מוזרה על גבו להמשך הפלייאוף.

בעונת 96 הייתה זו שירת הברבור של פיל, מייק, פיפן, קר, רודמן, לונגלי, הרפר, קרטוורייט והבולס. יחד עם ג'ורדן שחזר כי העצבאות שלו הרגישו מחסור ( נראה שהם תמיד מרגישות מחסור כזה או אחר), המשימה של פיל הייתה לאחד את השורות לקבוצה מנצחת. ג'קסון הצליח, ובגדול. פיפן חזר להיות הסקנד-סטאר, רון הרפר הפך לטאלאנט הגנה, קר לשוטר מחונן ורודמן לילד טוב ירושלים ( אחרי שהוא הבין שלא משנה איזה תסרוקת וקעקוע הוא יעשה היום, ג'קסון לא יגיב).

התוצאה הייתה מדהימה. ג'ורדן חזר להיות מלך הסלים ורודמן מלך הריבאונדים. הבולס עשו היסטוריה שלא תחזור על עצמה עם מאזן פשוט מדהים של 72-10. הפלייאוף, למרות הסטטיסטיקות הלא מרשימות היה מדהים. אומנם הם הפסידו 3 משחקים, אך 2 הפסדים בגמר לסיאטל היו כולם גרבג' אחרי שהם כבר הובילו 3-0 בסדרה. הבולס העמידו שיא של 87-13 בכל משחקי 96.

בעונה הבאה הבולס ניצחו "רק" 69 משחקים אבל לא התקשו לקחת אליפות נוספת (ולגרום אוול היסטורי לסטוקטון ומלון). גם ב98 הם ניצחו את אותה יוטה בגמר, והשלימו ריפיט לטרי- פיט.

חבורת ג'קסון - ג'ורדן -  פיפן עשו דבר מדהים- 3 אליפויות רצופות ב2 זמנים שונים. ג'ורדן פרש בשיא (אך האצבעות חשו מחסור, והוא שב ב2002 לוושינגטון, לשמור על כבוד עיר הבירה). פיפן הלך ליוסטון ופיל ג'קסון פרש מאימון. הבולס הפכו לקאבס.

אבל ישב פיל ג'קסון בבית והרגיש רגשי אשם על 3 טבעות שהוא ממש חטף משאקיל, והחליט לחזור ולתקן את המצב. הוא הגיע להוליווד. הוא אמר לשאקובי שיש בידו את היכולת לקשט אותם, והם קיבלו אותו. ג'קסון לימד אותם את פילוסופיית המשחק שלו, והלייקרס לקחו בשנת 2000 אליפות ראשונה מזה יותר מעשור, אם מאזן נפלא של 67-15. יחד הם המשיכו במסע בעקבות הטבעת האבודה, ומצאו עד כה כו 2 טבעות, כשבדרך הם הדהימו את העולם במאזן 15-1 בפלייאוף של 2001. ג'קסון הפך לאדם בעל מספר הטבעות הגבוהה בהיסטוריה- 10, והשווה את שיאו של רד אורבך עם 9 טבעות אימון. פיל ג'קסון, אגדת משחק, עדיין חי ובועט.       **ההמשך יבוא**

פרט טריוויאלי- ג'קסון חתם בשנת 2000 על חוזה ל5 שנים בלייקרס תמורת 30 מיליון דולר בלבד. הייתם מאמינים ? רק 6 מיליון דולר לשנה !! שערורייה !! גניבה !! אם גארנט ושאקיל מקבלים מעל 25 מיליון, לג'קסון מגיע מעל 40 מיליון. אפשר להגיד שהוא ממש מאמן בהתנדבות את הלייקרס.